החלטה בתיק תא"ק 30758-06-10

בעניין: בקשת רשות להתגונן

בפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת המשיב נגד המבקש, ערב לחובו של גיסו, מר עבאס כמאל (להלן: " החייב העיקרי"), לפי כתב ערבות מתמדת לכל חוב ע"ס 170,000 ש"ח מיום 8/2/10. התביעה הינה בסך 132,395 ש"ח בגין יתרת חובו של החיי העיקרי, לאחר מכירת רכב משועבד.

המבקש העלה מספר טענות, ואף הגיש בקשה למחיקה על הסף, שנדחתה. לבסוף נותרה בפיו טענה אחת, לפיה אכן חתם על כתב הערבות, לאחר שקיבל הסבר מלא מפי בא כחו, אך לאחר החתימה ובעת שכתב הערבות היה בידי החייב העיקרי, נטל אותו וקרע אותו. משמעות הטענה, והדבר עלה בבירור לראשונה בסיכומי ב"כ המבקש, הינה כי המבקש טוען שאין בידי המשיב כתב ערבות מקורי, וכתב הערבות שצורף לכתב התביעה התקבל בפקסימיליה או בדרך אחרת.

"אין מקום בדיון בבקשה למתן רשות להתגונן לבדוק אם ואיך יעלה בידי הנתבע להוכיח את טענותיו, ועוד פחות מזה יש מקום לבדוק אם כבר בדיון הוא הוכיח אותן. ואם טענות הנתבע מעלות הגנה לכאורית, אין לשלול ממנו את האפשרות לדיון מלא במשפט עצמו, אלא אם ברור שהתשתית שהובאה בפני בית המשפט לצורך הדיון בבקשה מפריכה על פניה את טענות הנתבע" ( ד. בר אופיר, " סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית (2008), עמ' 199).

בענייננו העלה המבקש את הטענה בתצהירו, ציין כי לאחר שחתם על כתב הערבות פנה לעורך הדין בבקשה לקבל את העתק המסמכים, עוה"ד מסר לו כי המסמכים אצל החייב העיקרי, הוא פנה לחייב העיקרי, קיבל ממנו העתק ההסדר, שאינו חתום עליו, וכשהבין את תוכנו ביקש מהחייב העיקרי לבטל את חתימתו, החייב מסר לו את מסמכי הערבות המקוריים, והמבקש קרע אותם בנוכחות החייב העיקרי ( סעיפים 14-17 לתצהיר המבקש). מכאן טוען המבקש כי הוא לא מסר לבנק את כתב הערבות המקורי, אלא דווקא השמיד אותו, ולכן הגשת התביעה נגדו מתבססת על מסמך לא מקורי, שהושג בדרך של שיתוף פעולה בין המשיב לחייב העיקרי, ולמרות שהמבקש קרע את כתב הערבות המקורי.

המבקש לא נחקר על הטענה כלל, ואין לקבוע בשלב זה כי טענתו התבדתה. בשלב זה ניתן לייחס לה את "ההנחה שהעובדות נכונות", מאחר ולא הוכח אחרת, אף שלא היה כל קושי להפריך את הטענה. המשיב, המודע לטענה, לא הציג בדיון את כתב הערבות המקורי, אף שהוא אמור להיות בחזקת המשיב, המבקש אינו חתום על ההסכם, אף שיש מקום המיועד לכך בהסכם, עיון בנספחי כתב התביעה מגלה כי אכן כתב הערבות נשלח בפקסימיליה מאת סניף הבנק ליעד לא ידוע (מס' הפקס המקבל אינו דומה למס' הפקס במשרד ב"כ המבקש), ואין חולק כי נחתם במשרדו של ב"כ המבקש, הוא גם בא כחו של החייב העיקרי במשרדו, דבר שאינו מקובל. לא נסתרה הטענה כי המסמכים החתומים המקוריים הוחזרו לידי החייב העיקרי, וכי האחרון מסר את המסמכים למבקש, וזה קרע אותם.

יצויין כי יש ספקות באמיתות גרסת המבקש, בכך שלא העלה את הטענה בפני כב' סגן הנשיא, השופט לבנוני, אלא שם טען דווקא כי לא התבקש לחתום על כל הסדר ולא קיבל העתק או הסבר על ההסדר בין החייב העיקרי והמשיב ( סעיפים 8, 9 לתצהיר התומך בבקשה למחיקה על הסף, מיום 1/10/10). כל שהצהיר המבקש לגבי כתב הערבות הינו: "מכוח מה המשיב תבע אותי, על סמך כתב הערבות, בשלב זב מוכחש הדבר ויש לי טענות כבידות משקל, אשר יבוא הזמן אני אפרט את זה" ( סעיף 14 לתצהיר הנ"ל). כפי שראינו בחקירה הנגדית ובתצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן, ההיפך הוא הנכון, והמבקש הוזמן לחתום על ההסדר בין החייב העיקרי למשיב, היה מודע לתוכנו ואף קיבל ממנו העתק, והטענה לקריעת כתב הערבות נשמרה לעת הגשת בקשת הרשות להתגונן. על כך קבע כב' השופט לבנוני: "העילה המרכזית העולה למקרא בקשת המחיקה היא כפירה בחתימת הנתבע. אכן הדברים רשומים בצורה מעורפלת... נהיר לחלוטין כי בקשת ב"כ הנתבע למחיקה על הסף חסרת שחר היא. אכן טענות ההגנה שלו צריכות לפנים ולהכרעה עובדתית, ובעיקר הטענה הכופרת בחתימתו הנטענת" ( החלטת כב' השופט לבנוני מיום 3/10/11). טענה בעניין כפירה בחתימה על כתב הערבות כבר אין בפנינו, אך ניתנה למבקש רשות להעלות בבקשת הרשות להתגונן "כל טענה מבוררת, בין אם נכללה בכתבי הטענות שבפניי ובין אם לאו" ( שם ), וכך עשה.

כאמור לעיל, איני מוסמכת בשלב זה להכריע בטענות המבקש על סמך שיקולי מהימנות, וגם אם טענות ההגנה אינן מעוררות אמון רב, לאחר שמקצתן נתגלו ככוזבות בחקירה הנגדית, לא תסורב בקשת רשות להתגונן, מאחר ואלה שיקולים ראייתיים: "האמת ניתנת להיאמר שטענות ההגנה לא היו עשויות לעורר אמון רב, כבר מטעם זה שמקצתן נתגלו בחקירת שתי-וערב מניה וביה ככוזבות. אך משקל הראיה אינו נקבע בשעת הדיון בבקשת רשות להתגונן ולא מפני חוסר אמון בטענת הגנה רשאים בית-המשפט או הרשם לסרב לבקשה" ( ע"א 592/65 אברהם שלי נ' יונה בוכובזא ואח', פ"ד כ(2) 608 (1966)).

הסיכום הינו כי אני מקבלת את בקשת הרשות להתגונן בטענה היחידה, לפיה המבקש קרע את כתב הערבות המקורי, עליו חתם, וזה לא נמסר לבנק.

התצהיר יהווה כתב הגנה בטענה זו.

הוצאות הבקשה ייקבעו בפסק הדין הסופי, ולפי תוצאותיו.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ב, 25 יוני 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: